עלילות ravivos - פרק 8

לאחר הדרבי הסוער בבית קבוצת רביבוס יוצאת למשחק חוץ לאחר שעדיין לא ניצחה בחוץ העונה. רביבוס מתחיל לדאוג מהעניין ומדבר על כך עם הצוות המקצועי. האם רביבוס תהיה קבוצת נאחס בחוץ?

"זהו יום חג לכל אוהדי קבוצת רביבוס!" הכרזתי כאשר הכתב שאל אותי על הרגשתי בירידה לחדר ההלבשה לאחר המשחק.
זה היה דרבי במלוא מובן המילה. זה היה משחק משוגע, אווירה מטורפת באיצטדיון, לחץ ואפילו הרבה מתח ב-20 דקות האחרונות. אבל בעיקר התאפיין בניצחון לקבוצה הביתית. 2 שערים שלנו בדקות האחרונות סגרו את הסיפור עם 6-3 והקהל והקבוצה בעננים.
ההרגשה של לנצח בדרבי ביתי זאת ההרגשה הכי טובה שיש בכדורגל, למעט אם אתה לוקח את אליפות העולם בטורניר ביתי. כל השחקנים חגגו ושמחו. אבל אין ספק שאת האושר הכי גדול ראיתי אצל רן בנישתי. שחקן בית שכובש צמד בדרבי זאת תמיד סיבה לשמחה גדולה.
בעוד אנחנו ממשיכים לחגוג, נראה שהיום הזה מביא רק בשורות טובות. לאחר שדיברנו על התכנון להגדיל את האיצטדיון בתחילת העונה, חברת הבנייה הודיעה שהשלב הראשון יתחיל כבר למחרת כשעד למשחק בית הבא בליגה, האיצטדיון כבר יוגדל בעוד 4,500 מושבים.

השמחה הייתה אפילו יותר גדולה שראינו ששאר תוצאות המחזור הובילו אותנו למקום השני. אומנם אנחנו אחרי 4 מחזורים וכל הקבוצות מאוד צמודות. אבל נתנו לעצמנו כמה רגעים לשמוח על ההישג הזה.
כמובן שמהר מאוד חזרנו לקרקע בידיעה שהמחזור הבא יהיה בחוץ מול מ.כ. יו-קו. קבוצה חזקה שכרגע נמצאת מקום מתחתינו וגם זה רק בגלל הפרש שערים. וכמו שאנחנו עלינו במחזור הזה כמה מקומות לאיזור הפסגה, ככה אנחנו יודעים שהפסד יכול להחזיר אותנו לאיזור הפליאוף.
הכל בליגה הזאת כל כך צמוד ואינטנסיבי ששום דבר פה לא בטוח. המשפט שהכי מאפיין את המצב בליגה הזאת זה 'פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה', אחרי כל מחזור אתה יכול למצוא את עצמך פתאום במקום אחר לגמרי בטבלה.
הדבר היותר בעייתי במקרה הזה זה שהמשחק הבא שלנו הוא בחוץ והנתונים שלנו במשחקי חוץ מדברים בעד עצמם. אחרי שתי משחקים בבית ו-2 משחקים בחוץ, בבית אנחנו עם מאזן מושלם והפרש שערים מדהים של 11 שערים לזכותנו ורק 4 ספיגות. אך בחוץ הסיפור שונה לגמרי, נקודה בודדת מתוך 6 והפרש שערים שלילי של 8-4. ואם המצב ימשך ככה, המחזור הבא יוביל אותנו חזרה למטה.
אנחנו חייבים לפחות להיות בתמונה עם כולם. אסור לקרות מצב שפתאום אנחנו מתרחקים מאיזשהי קבוצה. אם בסוף העונה ניתקע פתאום למטה ונהיה במצב שאנחנו לא תלויים בעצמנו, המצב יהיה רע.

כשהגיע יום ראשון דיברתי על הנושא עם לין קטאניה, הפסיכולוג של הקבוצה שינסה לברר אם הבעיה היא פסיכולוגית:
אני: "מה שלום השחקנים לין?"
לין: "לשאול מה שלום השחקנים אחרי ניצחון בדרבי זה כמו לשאול ילד קטן אם הוא רוצה בלון" וצחק.
אני: "צודק. אבל מה לעזאזל קורה להם במשחקי חוץ? ההתנהגות בכל האימונים דומה, בלי קשר אם יש לפנינו משחק בית או משחק חוץ"
לין: "לפי המפגשים הרגילים שלי עם השחקנים לא נראה לי שיש להם בעיה פסיכולוגית עם הנושא, אך אנסה לדבר איתם בסבב שיחות של השבוע"
אני: "מצויין. אני אבדוק את הנושא בינתיים בהיבטים מקצועיים. תודה"

ביום שני ישבתי עם אדריאנו בנושא, הבאנו קלטות ממשחקי החוץ שלנו וניסינו לנתח אולי הבעיה היא באמת מקצועית.
אני: "גם בעונות הקודמות שלנו בליגה 5, איבודי הנקודות שלנו היו בחוץ ולא בבית"
אדריאנו: "מה לין אומר כרגע?"
אני: "דיברתי איתו אתמול, הוא לא רואה משהו מיוחד בשיחות שלו עם השחקנים שיכולים להצביע על איזשהי בעיה מנטלית עם השחקנים"
אדריאנו: "יש כמה מצבים שיכולים לגרום למצב כזה. יכול להיות שקבוצות באות פשוט יותר מוכנות במשחקי בית שלהן"
אני: "כן אבל את זה לפחות לא נוכל לגלות עד לסוף העונה. נצטרך להשלים את כל המחזורים בשביל להשוות ואין בשביל מה להשוות עכשיו את ההתנהגויות האלו במשחקים של ליגה 5"
אדריאנו: "תשמע רביבוס, עוד אופציה שיכולה להיות היא שאנחנו פשוט קבוצת בית. בבית אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה, אבל בחוץ אנחנו לא מצליחים לנצח. זה לא משהו מנטלי של השחקנים, פשוט נאחס"
אני: "אם זה ככה חייבים לשבור את הנאחס הזה כמה שיותר מהר. אם אנחנו רוצים לשרוד בליגה וגם לא להיכנס למאבקי פליאוף אנחנו חייבים לנצח קבוצות בחוץ. עם המצב של הטבלה 21 נקודות לא יספיקו לנו למקום רביעי ומעלה"
אדריאנו: "מה אתה רוצה שנעשה בוס?שנביא את המכשפה הסרבית*?" אמר ופרץ בצחוק.
אני: "הלוואי והיא הייתה מתעסקת בדברים כאלה ולא רק בלרפא פציעות" צחקתי גם אני.

הבוקר של יום רביעי הגיע ואחרי עוד ניצחון בגביע האודם, הגיע הזמן להתכונן למשחק בסוף השבוע.
בשעות הערב לין דיבר איתי:
לין: "סיימתי עם סבב השיחות לשחקנים"
אני: "יש משהו חריג?"
לין: "הכל בסדר עם השחקנים. אני לא רואה שיש איזשהי סיבה מנטלית שבגללה אנחנו מפסידים בחוץ"
אני: "אתה בטוח?"
לין: "כן רביבוס הכל טוב"
'אם זה ככה, כנראה זה באמת מזל נאחס' חשבתי לעצמי.
אם זה באמת המצב, אז יהיה לנו קשה מאוד לשרוד בליגה 4. חייבים לנצח בחוץ לפני שזה באמת יהפוך לנאחס. צריך לקוות שניפול על משחק חוץ קל או על יכולת חלשה מאוד של היריבה, אבל זה לא יהיה ביום שבת. הולך להיות משחק מאוד קשה

גם באימון של יום חמישי לא היה משהו חריג. השחקנים התאמנו ברמה הרגילה והדבר היחידי שהפריע לכולנו זה חסרונו של טיאגו פאלרמו שנפצע במשחק בגביע ויעדר לתקופה הקרובה. אנחנו חייבים אותו כשיר כמה שיותר מהר.
הבוקר של יום שישי נפתח ואיתו גם האימון המסכם. עשינו חזרה לקראת המשחק מחר והכל נראה כרגיל. השחקנים עם אותו רצון לנצח ואנחנו חייבים לנצח בחוץ ולא להפוך את עצמנו לקבוצת נאחס.
ובינתיים בעודי חושב על איך להימנע מלהפוך לקבוצת נאחס, בדיוק נשמעת שריקת הפתיחה של המשחק של נבחרת ישראל הצעירה מול טורקיה.


*המכשפה הסרבית(אני לא בטוח שכולם שמעתם עליה אז אסביר)- אישה שמצליחה לרפא פציעות של שחקני כדורגל בעזרת טיפול מיוחד תוך ימים ספורים. הרבה שחקנים עולמיים טופלו על ידה וגם יוסי בניון ואיתי שכטר.

Link directly to this article (HT-ML, for the forum): [ArticleID=19819]