עלילות ravivos - פרק 2

לאחר משחק העונה במחזור הקודם, הגענו למחזור האחרון והמכריע והעניינים מתחממים. רביבוס מתחיל להילחץ לקראת סיום העונה והשחקנים מגיבים בצעד דרמטי. מה קרה שרביבוס נלחץ כל כך?ואיך קשורה תופעת ה-Unknowns שקרתה במשחקי הידידות השבוע לכל הסיפור הזה?

שריקת הסיום. כל השחקנים חוגגים על המגרש ומתחבקים בינהם. עושים סיבוב באיצטדיון ומודים לקהל שתמך בהם לאורך כל העונה, והשחקנים הצליחו להחזיר להם היום ובגדול. זו כבר שנה שניה ברציפות שאנחנו בלתי מנוצחים בבית בליגה ולאוהדים יש חלק לא קטן בזה.
לוח התוצאות מראה 3-2 לטובת רביבוס. הצלחנו לעשות את העבודה ולהבטיח את האליפות ב98%. נשאר לנו רק לעבור בשלום את המשחק האחרון. גם בתא ההלבשה החגיגות ממשיכות והשחקנים שרים ורוקדים כולם ביחד. אני מנסה להרגיע אותם טיפה בשביל להגיד להם כמה מילים:
"חברים הייתה לנו משימה ועמדנו בה היום. לעשות מהפך כזה במשחק כל כך חשוב זה לא קל ואני גאה בכל אחד מכם. האימון בצהריים מחר מבוטל הרווחתם את זה ביושר, תבלו קצת הערב ותהיו עם המשפחה עם החברה אבל אל תשתוללו יותר מדי. תאזרו כוחות למשחק האחרון של העונה".

לאחר מכן התפניתי לראיון עם הכתב במוסף הליגות הנמוכות בעיתון:
כתב: "ברכות על הניצחון במשחק החשוב"
אני: "תודה רבה. כולם נתנו את הלב שלהם בשביל לנצח במשחק הזה"
כתב: "זה בהחלט היה משחק משוגע ומאוד דרמטי בשבילכם. שלטתם לאורך כל המשחק אך כבר אחרי 23 דקות הייתם בפיגור 2-0"
אני: "נכון והצלחנו להרים את עצמנו מהר מאוד ולהשוות את התוצאה כבר לאחר דקות ספורות. השחקנים הראו אופי ולא נשברו"
כתב: "ולאחר מכן הגיע כמובן שער הניצחון של ויטק בוזדץ' במחצית השניה. כמה השער הזה היה מתוק?"
אני: "מתוק מאוד בעיקר כי זה הגיע לנו. שלטנו לאורך כל המשחק והייתה אווירה מדהימה. פשוט הגיע לנו"
כתב: "ועכשיו נשאר רק מחזור הסיום. עם משחק חוץ קשה מול סופרגירל האם אתה חושש שפתאום תקרה סיטואציה שבה תסיימו את העונה במקום השני?"
אני: "אין לי הרבה חששות מזה. הסיכוי שזה יקרה מאוד קלוש"
כתב: "אתה בטוח?קרו דברים מעולם, ולא בעבר הרחוק כאן אצלכם בליגה"
אני: "נכון אבל אז הסיכויים למהפך היו יותר גבוהים. זה מקרה שונה"
כתב: "אבל התבוסה הכואבת 6-0 בעונה שעברה בחוץ לסופרגירל מראה שזה כן אפשרי"
אני: "מה שקרה בעבר, קרה בעבר. אנחנו קבוצה יותר חזקה מהתבוסה הזאת ואני בטוח שהעונה לא תהיה הפתעה במחזור הסיום"
כתב: "אבל מה אם כן תקרה התבוסה הזאת שוב?איך תרגיש?"
אני: "אני ממש לא מוכן לענות על איך ארגיש בסיטואציה שלא תקרה" התחלתי להתרגז, הכתב ממש ניסה לעצבן.
כתב: "ואולי כן תקרה כאן קארמה?עונה שעברה מחזור הסיום היה לטובתך, העונה הוא יהיה לרעתך"
אני: "אין שום קשר לקארמה. אם לקחנו אליפות עונה שעברה אז זה כי זה הגיע לנו ואין שום קשר לקארמה שצריכה לקרות העונה על סמך משהו שהיה בעונה שעברה. אני לא מבין בכלל איזה טעם יש להשוות בין שני המקרים ולזה שתהיה פה קארמה. אנחנו במצב הרבה יותר טוב משסופרגירל הייתה עונה שעברה כשהובילה את הטבלה לפני המחזור האחרון. אני צריך לסיים את הראיון הזה כאן יש לי דברים יותר חשובים לעשות כרגע. תודה"

הכתב הזה גרם לי לחשוב על דברים. אולי אנחנו באמת יותר מדי רגועים??אולי היום חופש מחר הייתה החלטה לא טובה?אם נודה באמת החגיגות בחדר הלבשה באמת היו קצת מוגזמות לקבוצה שעדיין לא הבטיחה ב100% אליפות, ולא לדבר על העפלה אוטומטית לליגה 4.
הסיום של העונה שעברה היה מתוק במיוחד בשבילנו. לגנוב אליפות במחזור האחרון זה לא משהו שחשבנו שיקרה. אבל מה הסיכוי שגם העונה תהיה גניבה במחזור הסיום??כשהפעם הסיכויים למהפך קטנים בהרבה מבעונה שעברה??אז הפער בין המקום הראשון לשני היה הפרש שערים, מעידה קטנה ואפשר ליפול אך העונה זה לא המצב.
יכול להיות שגם העונה באמת יקרה איזשהו תסריט בלהות והמובילה תאבד את המקום הראשון שניה לפני הסוף?האם המתח באמת לא נגמר?יכול להיות שאני סתם לחוץ וחושב על דברים יותר מדי.
גם למחרת העניין אצלי לא נרגע והתקשרתי אל המאמן אדריאנו סטוטו, אולי הוא ירגיע אותי קצת
אני: "אתה חושב שהיה נכון לתת מנוחה לשחקנים היום?"
אדריאנו: "תשמע הם עבדו ממש קשה. אני חושב שזה מגיע להם"
אני: "כן אבל העונה עוד לא הסתיימה יש לנו עוד מחזור אחד ויש סיכוי שהאליפות תתפספס לנו"
אדריאנו: "בוס זה סיכוי ממש קטן. השחקנים שלנו תמיד נותנים את הכל ואני לא מאמין שתהיה תוצאה לא סבירה בשבת שתוביל לאיבוד המקום הראשון"
אני: "זה גם מה שחשבנו עונה שעברה ששיחקנו מולם בחוץ"
אדריאנו: "אני חושב שאתה סתם דואג יותר מדי, תהיה רגוע בוס המחזור האחרון יעבור בשלום"
אבל משום מה אדריאנו לא הרגיע אותי. המשכתי לדאוג והמחשבות המשיכו לרוץ לי בראש.

יום שני הגיע וכולם התייצבו כרגיל לאימון בוקר. בגלל כל המחשבות האלה שכלום עוד לא גמור עשיתי להם אימון קשה, אולי אפילו קצת יותר מדי ובגלל זה האימון היה מאוד שקט ושחקנים מעטים דיברו.
מדי פעם אדריאנו הגניב לי מבטים של 'אתה חייב להירגע' ו-'אתה הורג אותם' אבל התעלמתי. הייתי חייב להעביר להם את המסר. שידעו שהסיפור עוד לא נגמר ושחייבים להישאר מרוכזים. חשבתי לעצמי שאם כולם היו שקטים במהלך האימון אז אולי העברתי להם את המסר הזה.
כמה דקות לאחר סיום האימון אוראל קוראיידה, הקפטן ואחד השחקנים המובילים בקבוצה נכנס אלי למשרד
אוראל: "רביבוס יש לך כמה דקות?"
אני: "כמובן דבר"
אוראל: "באתי לדבר בשמי ובשם שאר חברי הקבוצה על מה שהיה באימון. קרעת אותנו. אפילו למשחק הקודם לא עבדנו כל כך קשה"
אני: "אני מבין אבל אני רוצה שתקחו את המחזור האחרון ברצינות ושתפנימו שהסיפור עוד לא גמור"
אוראל: "אוקיי אבל למה ככה?אתה רוצה ששחקנים יפצעו?"
אני: "ממש לא. אני פשוט לא רוצה שתקחו שום דבר כמובן מאליו"
אוראל: "אנחנו תמיד מקצוענים ועולים לכל משחק במטרה לנצח, גם אם זה יהיה משחק חסר חשיבות. זה נראה כאילו אתה מזלזל בנו"
אני: "זה ממש לא זלזול. זכותי לקבוע את עוצמת האימונים ולפי האווירה היותר מדי רגועה ששידרתם אחרי המשחק זה מה שקבעתי"
אוראל: "זה אומר שגם מחר אנחנו הולכים להתאמן ככה?"
אני: "כן"
אוראל: "יהיו לזה עוד השלכות חוץ מלפגוע בשחקנים שלך ולהגדיל את הסיכוי להיפצע"
אני: "זאת ההחלטה שלי ואני לא מעוניין לשמוע יותר. השיחה הזו הסתיימה מבחינתי"
אוראל יצא בזעם מהמשרד והלך לכיוון חדר ההלבשה.

למחרת בבוקר כולם התייצבו לאימון לקראת משחק הידידות שיערך היום בערב. וכמו שהבטחתי לאוראל-האימון היה קשה. קשה מאוד.
גם האווירה לא הייתה טובה. הפעם האימון היה שקט לגמרי ואף אחד לא הוציא מילה מהפה.
שוב לאחר האימון אוראל קוראיידה הקפטן נכנס אלי למשרד והתחיל לדבר:
"לא נעים לי לעשות את זה. אבל כקפטן הקבוצה אני זה שבאתי להודיע לך על זה. אנחנו לא צריכים לסבול את זה בגלל שאתה חושב שאנחנו שאננים ולא מספיק מקצועיים. אם אתה לא הולך להתייחס אלינו כשחקנים מקצוענים, אז הערב גם אנחנו לא. במשחק הידידות כל שחקן הולך לעלות עם הכינוי 'Unknown' כאות מחאה לאימונים האחרונים שלך. וכדאי שגם תתפלל שמישהו לא יפצע במשחק הזה אחרי מה שגרמת לנו"
לא כל כך התרגשתי. 'יעבור להם' חשבתי לעצמי. הם יראו שכל הכוונות שלי היו טובות סה"כ.

זמן קצר לאחר שמשחק הידידות הסתיים והמחאה שלהם עבדה בהצלחה, אני מדבר עם נתן קופרשטיין רופא המועדון בטלפון.
אני: "דוקטור מה מצבו?"
נתן: "עדיין מוקדם לקבוע רביבוס. צריך לעשות עוד בדיקות ועוד צילומים"
אני: "רק תגיד לי שהוא יהיה כשיר למשחק בשבת"
נתן: "אם זה מה שאנחנו חושבים, ההחלמה תיקח מספר שבועות והסיכוי שלו לשחק בשבת קטן מאוד"
אני: "הבנתי תודה"
הרגשתי שהפציעה הזאת באשמתי. הוא נפצע בדקות האחרונות. אם השופט היה שורק 10 דקות לפני זה לא היה קורה אבל עכשיו יש לי כאב ראש מיותר והוא באשמתי.
הפחד משאננות היה חזק יותר וגרם לי לעשות דברים שלא הייתי צריך לעשות. אם הייתי מקשיב לאדריאנו ולאוראל לא בטוח שהייתי צריך להתמודד עם הפציעה הזאת עכשיו.
קיוויתי שלמרות כל מה שקרה, לא אאבד את השחקנים שלי. הלחץ כנראה גרם לי להתנהג ככה וזה לא הגיע להם. אני חייב את כולם מאחורי ואנחנו צריכים לחזור קבוצה חזקה לקראת המשחק בשבת.

האימונים בימי רביעי וחמישי עברו כרגיל והסופ"ש כבר נכנס כשהגיע יום שישי. כמובן שאחרי הטעות הורדתי את הלחץ ואת הקושי באימונים וחזרנו לאימונים רגילים. וזה כמובן מיד גרם לאימון להיות יותר חי וזורם מהאימונים הקודמים.
הקפטן אוראל אמר לי שלאחר שהאימונים חזרו להיות כסדרם השחקנים כבר לא כועסים וכולם עם הפנים למשחק מחר, אך בכל מקרה הרגשתי צורך לכנס את כולם בסיום אימון הבוקר בשישי ולהגיד להם כמה דברים:
"חברה אני רוצה קודם כל להתנצל על ההחלטות השגויות שלקחתי במהלך השבוע. אני יודע שעברנו שבוע לא פשוט אך יצאנו כולנו חזקים יותר. כל ההחלטות שלקחתי באותו רגע היו נראות לי ההחלטות הנכונות ביותר למצב הנוכחי ואם מישהו נפגע מהם אני רוצה לבקש את סליחתי.
מחר זה המשחק האחרון של העונה ואני מצפה ממכם לסיים את המשחק הזה כשאתם אלופים. אך לא פחות חשוב אני מצפה שתסיימו את המשחק הזה כשאתם מנצחים. עונה חייבים לסיים עם ניצחון. תזכרו מה עברנו במגרש הזה בעונה שעברה ותראו להם שהפעם התוצאה תהיה הפוכה!"

מחר מסתיימת לה עוד עונה, אולי האחרונה שלנו בליגה 5. ובזמן שאני מקווה שהגיע תורנו לעלות לרמה הבאה אני שומע את הצפצוף של המיקרוגל, מוציא את שקית הפופקורן ומדליק את הטלויזיה בשביל לראות את נבחרת ישראל משחקת מול אנגליה החזקה.

Link directly to this article (HT-ML, for the forum): [ArticleID=19723]